המשך לפוסט "ימים לא קלים"
זה כאב. כפי שכתבתי קודם, זה כאב. כשאתה נופל, אתה מצפה מהאנשים שאתה מעריך שיצילו אותך, כי התהום עמוקה, אתה לא מצפה מהם לחוש מוקטן ומוחלש, אתה לא מצפה לחוש שלא מעריכים אותך
ופתאום שנאתי אותה. שנאתי אותה כמו שאפשר לשנוא רק את האדם הכי יקר לי בעולם, כשאותו אדם מאכזב. והפצע, עדיין טרי, דקר לי בלב. ושנאתי אותה כמו שרק אדם שאהבה יוקדת בליבו שתססה והתקלקלה כמו שמנת חמוצה מסוגל לשנוא.