בעוד זמן מה, אולי 1000 שנה, אולי פחות, תוקם מסגרת אלטרנטיבית, לאנשים שכבלי החברה לא מתאימים להם. בינתיים נאלצתי להתמודד עם העובדה שפרצתי למחשב של המרכז התעסוקתי הרב תחומי. אם זה היה הכל אז מילא, אבל השארתי, שם ובעוד מקומות, הודעות די כעוסות על כל החרא שאנשים יצירתיים נאלצים לאכול. אם זה היה הכל היה לי עדיין, די קל עם עצמי, אבל כתבתי למישהי דברים די אישיים על שנאה שנובטת לה לאט לאט, כשאתה מעריך בנאדם ומצפה לעזרתו.
בינתיים אני מרכין ראש, חלק גדול מזה בצער אמיתי ומוריד פרופיל. היום התנצלתי, די בכנות, על מעשיי. בכל מקום שבו אני יורד למקום נמוך מדי ואישי מדי בכעסיי אני מצטער, אבל האמת היא שלפעמים פשוט מחרבנים עליך ואתה מחרבן בחזרה.
המסקנות:
* לעולם לא לפעול מתוך כעס
*אם אתה מוכרח לפרוץ לאן שהוא, תשתדל שזה לא יהיה למקום שקשור לאנשים שאתה מעריך
*אם אתה מוכרח לפרוץ לאן שהוא, לעולם, אבל לעולם, אל תתפס…
*צריך לחרבש למערכת את הצורה, אבל כנראה בצורה עדינה יותר, כמו וירוס שמקנן מבפנים
אני הולך לטפס לאט אבל בטוח אל הפסגה. ואז- מלבד הערכים הבסיסיים, שום ערך שהאנשים הנורמליים דוגלים בו לא יישאר מובן מאליו.