בפוסט האומלל שבו אדון שוטח שלפנינו אורי פז, חוקר יהדות עם בלוג ב"רשימות" את כל הסיבות להאמין בקיומו של אלוהים.
הוא מתחיל בעובדה שהמדע אינו מצליח לגעת בתכלית הקיום והחומר, ממשיך בציטוטים מספרו של יקיר שושני, פרופסור לפיזיקה ומקנח באיומי גהנום נוסח פסקל:
אם ספרו של שושני לא ישקם "בטוב" את הרומאן ההרוס שלנו עם אלהים, אולי כדאי להקשיב לפסקל, הפילוסוף והמתמטיקאי, שלפי חישוביו ההסתברותיים מצא שאמונה באלהים היא הימור טוב יותר מחיים אתיאיסטיים. החשבון של פסקל היה פשוט: אם אתה חי כאילו יש אלהים ובסוף אין, בסך הכול מנעת מעצמך כמה תענוגות חולפים, אולם אם חיית כאילו אין אלהים ובסופו של דבר התברר שיש, אז צפוי לך גיהנום של נצח נצחים.
אז, לאורי פז הנכבד, לא אפתח כאן לפניך את הרעיון שלפיו אלוהים הוא מעל לזמן ומה משמעות הדברים לרעיון הבריאה, את זה אעשה באחד הפוסטים הבאים. גם לא אדבר על הפגמים שבבריאה, כי הטיעון הזה שחוק.
במקום זה פשוט אעמיד פנים שקניתי את הטיעון שלך: ונניח שיש בורא לעולם, למה אנחנו מניחים שהוא מעדיף עם מסוים על פני כל האחרים? באחד הפולמוסים שלך, טענת שהקב"ה הוא כמו אבא, שתמיד יעדיף ילד אחד על פני כל השאר. קודם כל, אם מדובר בהעדפה בולטת וברורה, עם אבא כזה כבר עדיף להתאבד. ודבר שני לי אליך, כאדם שאמונתו ברעיונות רוחניים היא הבסיס לכתיבתו, אתה לא חושב שלהשוות את אהבת האל לאהבתו הקטנונית והמפלה של בן אנוש, זה… קצת להוריד את אלוהים בדרגה?
האם אנחנו לא קצת משפילים את אלוהים, כשאנחנו חושבים שחוסר הפתיחות שלנו כבני אדם, גם שלי לעתים, אני מודה, מאפיין גם אותו? זו לא השפלה לטעון שאכפת לו באיזה אל אנחנו מאמינים, לא משנה כמה טוב לב אנחנו מפיצים? וכל הקטע עם גיהנום לאלו שלא מאמינים, זה לא נשמע לך אכזרי?
אני מניח שלא. אני מניח שאתה באמת חושב שאלוהים צריך שיהיה לו עם נבחר, מעין "יחידת קומנדו" של מיצוועס, אבל למה דווקא אנחנו? האם יחידה מובחרת לא אמורה לגלם בתכונותיה מצוינות, ערכים נשגבים, התנהגות מעוררת הערצה? האם באמת אנחנו העם "הכי טוב שיש" ? מה, לא יכלו למצוא עם יותר טוב מעם של מניחי תפילין, שצמים ביום כיפור? להפתעתי, דווקא פרידריך ניטשה שמושמץ כאנטישמי, טען שאנחנו עם טהור וחזק, אבל כנראה שטעה. על פי כל הקריטריונים של העל אדם, אומץ, נכונות למרוד בסמכות וקשר בריא לגוף, נראה לי שאנחנו לא הכתובת.
צריך למצוא עם אחר, כזה שניתן להביט בו בהערצה, כזה שמגשים בדרך חייו משהו שהעם היהודי בחיים לא יוכל להגשים- וצריך למצוא אל שיבחר את העם הזה, כי רק באל שכזה אאמין. לסביות. זהו זה. הן העם הנבחר, עם מעורר זקפה, כך שאין ספק שכל גבר שמביט על חברה אחת מתוכו הופך אוטומטית למטומטם, מזיל ריר, כאשר הוא מבין מה הוא החיזיון הנגלה לעיניו. לסביות, כי אם הן לא תצלחנה להביא את המשיח, אף אחד לא יצליח.