בלוגיליה

באיזה אתר שעוסק באנרכיזם, לא אותו אחד שכתבתי עליו, נכתב משהו על הכלכלה הבודהיסטית בהקשרים סוציאליסטיים אנרכיסטיים. אחד מהמגיבים, כדרכם של טוקבקיסטים, התעצבן וכתב שיפסיקו לזבל ולהעמיד פני רוחניים, שהרי בודהיזם ואנרכיזם לא הולכים ביחד.

אם נתייחס למהות הראשונית של הבודהיזם, די ברור לי שהוא טועה. נכון, במנזרים בודהיסטיים יש די הרבה כללים, נגד אכילת בשר ונגד מין, אבל אם נתייחס אך ורק לבסיס של הבודהיזם כשמולו ניצב האנרכיזם האמיתי, משוחרר מדעות קדומות, מהו הבודהיזם אם לא אנרכיזם?

התפיסה האנרכיסטית חותרת לביטול ההיררכיות וטוענת כנגד הסמכות, כל סמכות שהיא מלבד מוסר בין-אישי בסיסי, בטענה שהשלטון צריך לבוא מלמטה, מתוך העם.
והבודהיזם? בתפיסה הבודהיסטית אין "אלוהים" במובן המערבי המקובל ורק היחיד יכול לחפש עבור עצמו את ההארה ואת המשמעות, כל משמעות חיצונית המונחתת על האדם נפסלת כזיוף והאדם צריך לחקור באופן ישיר את האמת, ללא תיווך. ישנה מסורת שלמה בבודהיזם הטוענת כי תלמיד שהצליח להגיע להארה, יגיע למצב בו הוא לא נזקק עוד למורה.

קחו לדוגמא את הביטוי הבודהיסטי, "כשאתה פוגש את בודהא בדרך, הרוג אותו", מה משמעותו? לעודד רצח? לא, הכוונה היא שכשאתה מחפש אמת רוחנית ומובא בפניך רעיון, אל תקבל אותו כי מישהו אמר לך שכך הוא הדבר, זרוק כל רעיון חיצוני לפח וחפש בתוכך את התשובה. וכל הארה שקיבל מישהו אחר, יש סיכוי שאיננה תקפה לגביך. לכן הקטע בסרט "סדנה לעצבים", בו ד"ר באדי ריידל (ג'ק ניקולסון) מתבדח שאדם במשקל 300 קילו לא צריך לתת עצות לאחרים והנזיר מתעצבן ומכה אותו ואת המטופל שלו, מדגים כיצד נזיר בודהיסטי לא נוהג. הערצה עיוורת והיקשרות למודל, ממש אינם חלק מהאופי הבודהיסטי. אם בודהיסט שומע בדיחה טובה, גם על חשבון ה"אלוהים" שלו, התגובה הנכונה היא לצחוק או לפחות לספר בדיחה משלו (ובודהא בעצם מעולם לא טען שהוא אלוהים).

וזה די מועיל, הרעיון לפיו המטרה היא האמת ולא ציות לבודהא, כי בודהא כמודל רוחני היה אידיוט. סידהרתא גוטאמה נטש בגיל 30 את משפחתו ואת המלוכה, חיפש בייסורים קשים וקיבל הארה ומאז נקרא בודהא ("הנאור"). אם נתייחס שוב לאמרות הבודהיזם, אז עד שכל האנושות תיגאל היחיד איננו נגאל, כך שאדם הנוטש את ילדיו וגוזר עליהם חיים לא קלים, הוא אדם בזוי ומזויף, לדעתי לפחות. או בואו נדבר על העובדה, שבמקום לנטוש את המלוכה יכול היה סידהרתא לסייע לבני עמו, באופן מאוד מעשי, עם כל הכסף שעמד לרשותו. תאמינו לי שיש לי הרבה ביקורת על היהדות, אבל לפחות בנקודה הזו, משה רבנו מציע תיקון היכן שבודהא מציע ניתוק. ולפחות משה רבנו לא נטש את משפחתו, עם כל הויכוח שיש לי עם העקרונות שניסה להעביר לנו בהר סיני.