בלוגיליה

מתוך טור התרבות הקבוע שלי בבמה חדשה 

חלום ביזארי והפחד מההצלחה

(בהמשך להגיגיי מהפורום של טרוי)

ובחלומי אני לומד ב"קאמרה אובסקורה" והבוסית שלי בסמינר הקיבוצים מלמדת שם.

אני נכנס בדלת הכיתה, כדרכו של כל תלמיד והולך באיטיות למושב האחורי, שם אני אמור לשבת בחלום.

אבל המקום שלי תפוס. אדם ברוך, דיקן המכללה ועיתונאי תרבות נחשב, יושב שם. אבל אני לא רואה את הפנים שלו, את אותם פנים שראיתי בטלויזיה, במקומם אני רואה שעל פרצופו מודבקת מסכה בסגנון של חנוך פיבן, שמזכירה מאוד את פניו – ועשויה מסושי. מדגים לא מבושלים עם אורז ואצות.

בחלום ניחשתי שכנראה קרתה לו, חלילה, תאונה נוראית שהשחיתה את פרצופו ובגללה הוא נאלץ להסתובב ככה. הוא חייך אליי מבעד למסכה ואמר שקרא את הדף שלי באינטרנט, שהיצירות שלי דווקא נחמדות בעיניו.

אמרתי לו שאני מצטער שאני לא רואה את הפנים שלו, כי הם תמיד נראו לי מעניינים, קודרים משהו אבל מרשימים.

ואז התעוררתי.

למה כתבתי על החלום הזה?

אם תשאלו את אדם ברוך, התחושה שלי תהיה שהוא ישלוף מהמותן "צחוקים". נסיון לצחוק זול או לזעזע את הקוראים, תוך כדי שאני חובט במי או במה שנראה לי אליטיסטי.

אבל מה לעשות שאני דווקא מחבב את אדם ברוך ואת המדור שלו, שהוא תמיד נראה לי כמשב רוח מרענן בים של רדידות, להוציא קטעים מגוחכים פה ושם, אבל כולנו מלאים בעצמנו מפעם לפעם. ומה לעשות ובאמת חלמתי את החלום הזה – ואני מאחל לאדם ברוך שיהיה לו רק טוב, כמובן.

אז אני מניח שזה קשור לעובדה שאני אוטוטו מתמנה לתפקיד חשוב באחד האתרים המתחדשים (אספר לכם פרטים כשזה יהיה סופי) ואני נורא מפחד שיקרה לי משהו דווקא עכשיו. כמו כל הנוירוטים אני מפחד מהצלחה. מפחד שמא לא אסתגל. מפחד שמא ההצלחה תערער את מצבי הנפשי. מפחד שמא ההצלחה תביא עליי אסונות.

שזה לא יקרה בסוף, חלילה. שיהיה לי התקף לב, חלילה (כבר חשתי בליבי בזמן האחרון). שחס וחלילה תקרה לי תאונה שתשחית את פניי. ואני מקווה שהכל בדייה ושכתיבת החלום תסייע לי להתנער מהחששות, אבל ללא ספק זה קשה, כשמדובר באחד נוירוטי כמוני (ועוד לא דיברנו על המאמר שלי, שאני מחכה שיתפרסם במגזין במה, שזה נושא נפרד מהתפקיד אבל קרה במקביל).

לידידי המשעשע צינגלה, היתה תאוריה בשיחה אחרי סדר פסח, למה אנשים שונאים גפילטע פיש.

"זה בגלל השם… גפילטע פיש…", גיחך צינגלה, שמשוגע על צלילים של מילים.

"מה?"

"כן, תאר לעצמך שהיו נותנים לך מאכל נורמלי, שקוראים לו חרא, לא היית נגעל? זה בגלל השם, שנשמע כמו מעיים רקובים של דג, גפייייילטע פיייש…."

ישבתי לי בכסא שלי במחלקת הגרפיקה, העמיתה למחלקה הדפיסה איזה חלק מעלון חינוכי או משהו כזה.

מישהי נחמדה עברה לידה והעירה בחיוך: יש דברים שחשוב לכתוב, אבל לא כל כך חשוב שייקראו…

הן ישבו ופטפטו, אחרי זה היתה לעמיתה שלי בעיה, כשלא הצליחה למצוא תמונות מצה במחשב.

"איליה, אני יכולה לסרוק את המצה הזו בסורק שלך?", שאלה אותי פתאום.

"כן", התלהבתי, "אני חייב לראות איך זה ייצא…"

אל מול עיניי המשתאות, סגרה הגרפיקאית את מכסה הסורק מעל למצה כשרה לפסח- וסרקה. התמונה יצאה טוב. וזו הפעם הראשונה שראיתי מישהו שם מצה אמיתית בתוך הסורק.

אמנם לא בדקתי, אבל אני מהמר שהתמונה יצאה יותר טעימה מהמצה המקורית, מצה אורגנית מגעילה מקמח מלא.

פיייייכס

וככה, לכבוד פסח, קיבלתי מהעמיתה שלי למחלקת הגרפיקה, קישורים שהובילו אותי לשני סרטונים חביבים, אחד די מגעיל, שני קשור לפסח ויש בו ראפר יהודי כשר, ככה הבנתי מהסרטון.

בסרטון הראשון (תלחצו כאן) אפשר לראות סנאי שיוצאת לו העין והוא מנסה להציל אותה, סרטון רווי דם ששודר ב M.T.V

והשני? (תלחצו כאן) השני פשוט תענוג לכל המשפחה.

חבר טוב שלי סיפר לי את הבדיחה הבאה:

הבדיחה הזו די מזכירה לי את המצב שאותו חבר הגיע אליו. אני אמנם יכול להיות ילדותי לפעמים, אבל לרמות כאלה אני לעתים רחוקות מגיע. הוא נכנס לחדר של שותפו לדירה ופתח לו את החלון, לטובתו כמובן, כי הוא כזה חכם וחייב להראות את זה לכולם. אז השותף, גם כן בנאדם בוגר, נכנס לחדרו והתחיל לצרוח ולקלל אותו, ירק לו על המיקרופון. אחר כך ידידי, במפגן מרהיב של תבונה ורצון טוב, נכנס לחדר של שותפו ופורר לו ופל על המיטה. בפסח.

כן, אני בהחלט מאמין שהשני התחיל, כי השני הוא לא ידיד שלי, אלא באמת איש מעצבן, אבל בכל זאת להגררות כזו יש כל מיני שמות. ואולי אצטט את מה שידידי היה אומר על זה בעצמו:

עשיתי לא מעט סייבר סקס כשהיה לי אינטרנט בבית, אמרתי בטלפון לאחד מידידיי, הבה נקרא לו צינגלה.

-באמת? הוא התלהב.

-כן, היו זמנים… אבל… עכשיו שאני חושב על זה, הם בטח היו גברים.

-מה… אתה, עשית סייבר סקס עם גברים?

זכרתי את העובדה שצינגלה הוא הומופוב מושבע, אז השאלה די הבהילה אותי, למרות שאני לא הומו ולא פוב. זה פשוט ככה, שכל כך מעט נשים מתקרבות אליי, שאני לא רוצה שתופץ שמועה, שתוריד עוד את מניותיי הנמוכות ממילא.

-לא, עניתי במהרה, זה לא שאני הומו או משהו כזה, פשוט…

-לא חשבתי ככה, גיחך צינגלה, אל תהיה הומופוב. נו, כנראה שאנשים משתנים אחרי שלא ראית אותם שנים, חשבתי.

-טוב, אז…. ברור שלא בכוונה עשיתי איתם את זה. האמת היא שדי הדחקתי את זה, אבל כל הנשים שדיברתי איתן בטח היו גברים.

כן, רבותיי, זו האמת ואין מפלט ממנה. אם היא מדברת איתכם גסויות באינטרנט, זה גבר. אם היא מתנהגת כבתולה צחקקנית, אבל בסוף מסירה את העכבות הוירטואליות שלה, זה גם כן גבר- אבל אחד מתוחכם. מעט מאוד נשים יפות מסירות את העכבות שלהן בפגישה הראשונה. ואלו שכן, נמצאות בפאבים או בדירה שלהן עם גבר, או בדירה של הגבר, מקבלות ממנו סיפוק רגעי ומחייכות מהשפתיים התחתונות, אבל בטח שהן לא מצ'וטטות באינטרנט….

אם היא רוצה לזיין אותך באינטרנט, היא גבר או ממש ממש שמנה. ואני דווקא אוהב שמנות, אבל אני מדבר על אחת שמנה ביותר, עם ארבעה סנטרים מתנדנדים וכזו ששוקלת 400 ק"ג.

בעצם, יש שלוש אפשרויות: או שהיא גבר, או שהיא אישה במשקל 400 ק"ג, או גרוע מזה: גורילה מדברת במשקל 400 ק"ג (ואיפה יושבת גורילה במשקל 400 ק"ג בזמן טיסה? איפה שהיא רוצה..)