בין אתר חוצפה לבלוג הזה, הטור הזה הופיע גם בבמה חדשה
הצורך לשנות- הקיפוד הנוקם
גיבור על הזוי במיוחד על קירות העיר ת”א שכתב: “אתם כמו רובוטים- רק מבשר. הקיפוד הנוקם…”. מסתבר שלעיר נוסף מטרד חדש, או מגן חדש, השאלה היא באיזה צד של המתרס אתם.
מאת: איליה כהן (מערכת)
לפני זמן מה נסעתי בקו 26 לתל אביב, בדרך לעבודה. לפתע נתקלתי בכתובת גרפיטי על אחד הקירות.
“אתם כמו רובוטים- רק מבשר.
הקיפוד הנוקם…”
לא ייחסתי לכך חשיבות. כעבור יומיים בערך נתקלתי בעוד כתובות של הקיפוד בעיר. מסתבר שלעיר נוסף מטרד חדש, או מגן חדש, השאלה היא באיזה צד של המתרס אתם. הרעיון על אדם חמוש במיכל צבע שרוצה לשנות את העולם התסיס את דמיוני. התחלתי לדבר עם כל מיני פנקיסטים בעיר, מקווה שאצור קשרים מספיק חזקים שיובילו אותי לראיין את העבריין הנמלט. בסופו של דבר אחד מאנשי הכרבולות טען שהוא מכיר את הקיפוד, או לפחות מישהו שטוען שהוא הקיפוד- והבטיח שהקיפוד יתקשר אליי, אז מצאתי את עצמי מנהל שיחות מאוד מוזרות באמצע הלילה עם אדם ששיווה לקולו גוון צרוד ולוחש במתכוון, הייתי בטוח שעובדים עליי כי אף אחד לא מתנהג ככה. אחרי משא ומתן ארוך שבו קבענו להפגש, אני אומר לכם שתאמינו לי- הוא הדבר האמיתי, או לפחות מישהו שמושפע מאוד מהקיפוד ועושה דברים דומים בעצמו.
הגעתי לבית נטוש בדרום ת”א לקראת ערב. האפלה שלטה בבית ופתאום נשמעו צעדים. אחרי שנרגעתי מהבהלה הוא אמר שהוא הברנש. הוא צעד כמה צעדים קדימה וראיתי שמדובר בנער צעיר וצנום, שעל ראשו מצנפת מעוטרת בקוצים מפלסטיק, מצנפת שמכסה את העיניים מלבד שני חורים זעירים שנגזרו שם.
“אז תגיד לי, מה בעצם הרעיון הגדול שמאחורי הקיפוד?”
“רציתי להביע את רעיונותיי בצורה בהירה, שאיש לא יוכל לברוח ממנה. אתה כותב לאיזה אתר אינטרנט, נכון? האם לכל האנשים יש מחשב?! לא, אין לכולם, אז בעצם מדובר בקהל מצומצם ביותר. רציתי להגיד שהמציאות איננה מושג קדוש, למרות שכולם סוגדים לה כמו איזה שבט פרימיטיבי (א.כ: מאוחר יותר הוא הסביר לי שהוא בכלל לא מאמין במושג “פרימיטיבי” ורק רצה להסביר כמה אנחנו דומים להם בכבלים המודרניים שלנו). רציתי להגיד שגם את חלק מהכללים שלה ניתן לשבור… נכון, לא את כולם, אבל הנה הדגמתי לכם דרך אחת, לא בהכרח הכי טובה, אבל אין לי כסף להקים עיתון משלי. רציתי למחות כנגד המציאות- ועשיתי את זה!!!”
“אלו עוד סיסמאות ריססת בעיר?”
“הו הו, המון. אבל הנה כמה: השיגרה מסריחה, יש לכם מוח- תשתמשו בו לעקוף את המערכת, המציאות היא תרוץ לאנשים חלשים שלא מבינים שהם אלוהים…”
“כן… תגיד, מה הקטע עם זה? אתה חושב שאתה אלוהים?”
“מה פתאום, יש פה חוסר הבנה של הקונספט. הכוונה שלי היא שלכל אדם יש אפשרות לחופש בלתי מוגבל מחוץ לכללים, לא היתה לי שום כוונה לומר שיש צורך לממש את החופש באופן בלתי מוגבל בפועל, או שיש לכל אדם כוח בלתי מוגבל. בקיצור, אם אני אלוהים- אז גם אתה וההוא שקורא את השיחה. אבל אם ניחשתי נכון את השאלה הבאה שלך, באמת הושפעתי מניטשה די הרבה”
“היו לך סיסמאות שהצטערת עליהן?”
“רק פעם אחת, כשכתבתי ‘לא רוצה פסיכיאטר- רוצה ישועה’. זו כבר היתה קריאה נואשת לעזרה ותו לא, אז שלחתי חבר טוב שלי למחוק את זה…”
“יש לך בכלל חברים?”
“מעטים מאוד, כי קשה לאדם עם רעיונות כמו שלי למצוא חברים. אין לי איזה גנרל תכנוני סודי למבצעים שלי, הכל אני עושה לבד, אבל אם היה לי גנרל תכנוני סודי אני מניח שהוא היה מפציר בי לנטוש את הרעיון לפני שיכלאו אותי, כמו שחבר אמיתי עושה.”
“ולמה בכלל שאנשים יקשיבו לך? יש בטח אנשים שיקראו לך ונדליסט”
“שלא יקשיבו לי, העיקר שצעקתי את מה שהיה לי לצעוק. אתה מזכיר לי מישהי שדיברה אתי על זה שהצעד שאני נוקט בו איננו מקובל או מכובד. אני אומר- לעזאזל עם מקובל!!!! לעזאזל עם מכובד!!!! ככה לא מארגנים מהפכות!!!! אם היתה לי אפשרות אחרת, כל אפשרות אחרת, הייתי מארגן לעצמי אמירה חוקית שקטה. אבל המציאות השתלטה על חיי והייתי חייב להלום בחזרה. השתדלתי לשמור על כמה כללים, כמו לא להרוס כתובות של אחרים ולא לרסס אפילו קרוב ליצירות אמנות, כי מבחינה אסתטית מה שעשיתי הוא אסון…”
“אז בעצם אתה בין האחראיים להרס העיר, אתה הורס לתושבים שאתה מנסה להעיר אותם את הבית היפה שלהם…”
“אתה בעצם צודק”, הוא חייך לפתע, “זו הסיבה שאני מקפיא את הפעילות שלי לכמה חודשים. זה- והיבלות שמכאיבות ברגליים. אני מקווה שכשאחזור זה יהיה במתכונת חוקית, תחת שם אחר כמובן. ויש סיכוי, לא מבטיח אבל יש סיכוי, שפעם הבאה פשוט אייצר מדבקות ואדביק על הקירות במקום לטנף אותם”.
“איך התחיל עניין הקיפוד, בעצם?”
“אני עובד בעבודה משעממת בחנות ספרים ושונא כל רגע. בהתחלה כל הזמן קיטרתי על כמה שאני מרגיש עלוב. יום אחד בהיר נמאס לי לרחם על עצמי וככה נולד הבאטמן התל אביבי…”
“באטמן הונדליסט, אתה מתכוון…”
“כן, שיהיה, באטמן הונדליסט…”
בקיצור, זהו הקיפוד הנוקם, אמן גרפיטי צעיר. אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, עוד לא החלטתי איפה אני בעניין הזה, אבל לפחות הוא עושה משהו…
תגובתו הבלעדית של ה”קיפוד הנוקם” למערכת חוצפה:
“עם כל הכבוד וההערכה שאני חש כלפי כותב כתבה זו, חוששתני שנוצר פה סוג של עוול כשהחליט להשמיט את רוב הרעיונות המתכתבים עם פרידריך ניטשה, כגון הרצון לעוצמה המפעם בכל אחד, רעיונות הנוגעים למוסר חדש ולסדר חדש, שבו אינך מתנצל על קיומך המפר על הסדר הישן, אלא חוגג את קיומך בצורתו האמיתית.
אני לא חש מוסרי במיוחד כשאני מטנף בניינים ומדי פעם כל מיני טרחנים, כגון כותב כתבה זו, מעוררים בי רגשי אשמה, אבל הצורך להיות מוסרי גם כשיש בך אמירה זועקת הוא מותרות שלא כל אחד צריך להחזיק בהם. אפילו ייתכן שהייתי מסכים, כי עד לא מזמן הייתי אוגר שומר חוק (כי מוצא הקיפוד מהאוגר…), אבל כשחברות הפרסום מטנפות לנו את הנוף ואת השכל הן לא שואלות אתכם האזרחים האם תהיו מעוניינים לראות פרסומות בזמן הנסיעה, הן שואלות רק את השלטון הנבחר- ואתם יודעים עד כמה לפוליטיקאים אכפת מאיכות חיינו…
כותב כתבה זו לא קלע למטרה כשנתפס לשאלות קטנוניות כאלה, שהרי לא היתה לי ברירה, או כל אפשרות אחרת להגיע להמונים ולהעיר אותם (גם להרגיז זה להעיר). אני גם לא בדיוק רואה את עצמי כבאטמן, או כל דימוי ילדותי אחר, כפי שסולף בכתבה, רק ציינתי שהושפעתי כילד מהדימוי ובגלגול רחוק יותר של אותו רגש נוצר רעיון הקיפוד הנוקם. הכתבה ראויה להערכה, שכן סוף כל סוף קיבלתי במה להציג בה את רעיונותיי, רק אבקש מכל מי שיראיין אותי בעתיד להמנע מלהפעיל מדיניות עריכה גחמתית כל כך ולדייק בעובדות.”
אפשר למצוא את המאמר גם באתר חוצפה