Archive for אפריל, 2006

סריקת מצה

יום שלישי, אפריל 11, 2006

ישבתי לי בכסא שלי במחלקת הגרפיקה, העמיתה למחלקה הדפיסה איזה חלק מעלון חינוכי או משהו כזה.

מישהי נחמדה עברה לידה והעירה בחיוך: יש דברים שחשוב לכתוב, אבל לא כל כך חשוב שייקראו…

הן ישבו ופטפטו, אחרי זה היתה לעמיתה שלי בעיה, כשלא הצליחה למצוא תמונות מצה במחשב.

"איליה, אני יכולה לסרוק את המצה הזו בסורק שלך?", שאלה אותי פתאום.

"כן", התלהבתי, "אני חייב לראות איך זה ייצא…"

אל מול עיניי המשתאות, סגרה הגרפיקאית את מכסה הסורק מעל למצה כשרה לפסח- וסרקה. התמונה יצאה טוב. וזו הפעם הראשונה שראיתי מישהו שם מצה אמיתית בתוך הסורק.

אמנם לא בדקתי, אבל אני מהמר שהתמונה יצאה יותר טעימה מהמצה המקורית, מצה אורגנית מגעילה מקמח מלא.

פיייייכס

סרטונים חביבים לפסח, אחד מהם מגעיל

יום שלישי, אפריל 11, 2006

וככה, לכבוד פסח, קיבלתי מהעמיתה שלי למחלקת הגרפיקה, קישורים שהובילו אותי לשני סרטונים חביבים, אחד די מגעיל, שני קשור לפסח ויש בו ראפר יהודי כשר, ככה הבנתי מהסרטון.

בסרטון הראשון (תלחצו כאן) אפשר לראות סנאי שיוצאת לו העין והוא מנסה להציל אותה, סרטון רווי דם ששודר ב M.T.V

והשני? (תלחצו כאן) השני פשוט תענוג לכל המשפחה.

אייכה

יום שלישי, אפריל 11, 2006

נסעתי ברכבת לעכו, לראות את ההצגה "משאלה מכוכב", של סמדר יערון.

רוב הסיכויים שאכתוב על זה בהרחבה מתי שהוא, היא באמת יוצרת מעולה. האמת היא, אם נחזור לעניינו, שזו הפעם הראשונה שנסעתי לגמרי לבד לעכו, אז זו היתה חוויה די מעניינת. ישבתי לי בקרון שלי, מתרגש כולי, כשפתאום ראיתי ברנש צעיר עם שיער ארוך מדבר בטלפון עם חבר שלו, כנראה חבר טוב.

"אייכה?", שאל בחוסר סבלנות מסוים הברנש.

הוא חיכה ואז חזר על זה, מדגיש את חוסר הסבלנות שלו.

"אמרתי: אייכה?"

הוא חיכה וכשידידו שוב שאל מה זה אייכה (ככל הנראה) אבדה שארית סבלנותו.

"אייכה, זה בעצם 'איפה אתה יא שק של חרא' בתנכית…", הסביר בחיוך.

זה היה כל כך טבעי ובכל זאת- כל כך התאים לאיזו דמות בסרט. כל כך הרבה ספרים אפשר להתחיל ככה, בשיחה משעשעת ברכבת, שמחברת בהומור בין מורשת תרבותית עשירה לבין ההווה הציני והמהיר. כל כך הרבה השראה באה משם.

מבחר מהטור איליה חופר לעומק – מאמר מ”ד

יום שלישי, אפריל 11, 2006

למי שרוצה טורים נוספים, שיחפש בבמה חדשה

על אלוהים ועקרון ההפרדה והצמצום

(המשך להגיגיי בפורום של טרוי)

לפי פיזיקת הקוואנטום, ביקום שלנו וברבים נוספים, האינסוף מראה לנו רק שלושה או ארבעה מימדים שלו (תלוי אם סופרים את מימד הזמן) ושאר המימדים מצטמצמים לתוך נקודה קטנה, בלתי נראית. מה שלא אומר שאנחנו מנותקים באמת מהמימדים הלא פיסיים של הקיום.

אם ניקח ונשווה את היחס בין האינסוף, "הבורא" ביהדות, ליקום שלנו, "הנברא"; ליחס בין צייר לבריסטול ציור תתקבל השוואה לא מדויקת אבל מעניינת.

גם היחס בין הצייר לדף נייר איננו היחס שבין יצור תלת מימדי לבין חפץ דו מימדי. אפשר בהחלט לומר שלנייר יש מימד שלישי, רק לא כזה הנראה לעין. הנייר מורכב בסופו של דבר מאטומים ולאטומים יש מבנה תלת מימדי מיקרוסקופי בגודלו. בעצם, לפחות ביקום שלנו, אין באמת אובייקטים דו מימדיים, יש רק סמלים מוסכמים לשאלה איך נראה אובייקט דו מימדי, אבל הכל סמלי וייצוגי.

באותה מידה, אפשר לומר שגם אנחנו לא באמת תלת מימדיים, אלא רב מימדיים. העובדה שביקום שלנו כל שאר המימדים מוסתרים ואנחנו מודעים רק לשלושה, לא הופכת את אשליית הקטנות שלנו לאמיתית. נכון, תמיד יכול להיות שיש אי שם ישויות בעלות תודעה נעלה, יכול להיות שיש איזה שהוא כוח חזק מאיתנו שהתחיל הכול, אבל כל הרעיון של תודעה נעלה יותר או של כוח חזק יותר או של בורא נובע קודם כל מהמושגים האנושיים שלנו, שצריכים להפריד הכל למחלקות ולמדוד הכול במונחים לינאריים (חזק יותר, מהר יותר, גדול יותר, נעלה יותר) כשבעצם הכל חלק מאותו דבר, לכולנו יש את אותו תת מודע קולקטיבי שממנו נובעים כל הרעיונות הנעלים, חלקנו מודעים לזה פחות וחלקנו יותר.

תדמיינו שוב את אותו צייר. אם הוא באמת משקיע את כל כולו בציור, בסערת הנפש האופיינית לאמנים, בשלב מסוים הגיוני שהוא יפסיק להפריד מנטלית ולשים גבולות בינו לבין הציור, יהפוך להיות "אחד עם הציור", כמו אימרת הזן ההיא שהפכה לקלישאה.

אין יותר צייר ואין ציור, כל משיכת מכחול היא המשך של האמן, אין יותר בורא ואין נברא, יש מימדים רבים שנוצרים מתוך אחדות אחת. הכל אלוהים, גם אני ואתה, גם אם יש הפרדה וצמצום, כי גם ההפרדה והצמצום הם אשליה, לא פחות מאלוהים, ממני וממך.

ובהמשך מסוים למאמר על אלוהים ומוסר, אם אתה רוצה לדעת האם לאלוהים אכפת מסבל העולם, תשאל את עצמך האם אכפת לך ותקבל תשובה. תשובה יותר ממצה מזו לא תוכל לקבל.

מבחר מהטור איליה חופר לעומק – מאמר מ”ג

יום שני, אפריל 10, 2006

למי שמחפש טורים נוספים, שיחפש בבמה חדשה

על אלוהים ומוסר

(המשך להגיגיי בפורום של טרוי)

כמו שמבחינת האינסוף הנצחי, שאנשים מסוימים מעדיפים לקרוא לו אלוהים, אין עבר ועתיד, כך שלא תיתכן בריאה כי הכל קיים לנצח והזמן הוא אשליה, כך גם בעיניו של אלוהים אין טוב ורע, לא אכפת לו אם נרצח למשל.

אם הכל קיים לנצח וכל דבר הוא פן של אלוהים, איך פן של אלוהים יכול להיות באמת רע במישור הקוסמי? או לחילופין, אם הכל נצחי איך יכול להיות שדבר נצחי הוא רע? ודבר נצחי הוא גם לא טוב, לצורך העניין, הוא פשוט קיים.

וזה לא שאני לא מאמין במוסר, שלא תבינו לא נכון, אני פשוט אומר שאלוהים מתבטא בכל פן של הקיום בצורה שונה, לעתים בצורה שונה לחלוטין מערכים אנושיים. תראו את הדגים למשל, שלפי הבנתי אוכלים לעתים את צאצאיהם. האם מישהו טוען ברצינות שהדגים מבטאים בכך רוע כפי שאנחנו מבינים אותו, שהדגים חוטאים כלפי מישהו?

בוודאי שלא, האינסוף מבטא רעיונות שונים בכל פן שבו הוא מתבטא, על כל פן של האינסוף שמכיל אכפתיות כלפי מישהו או משהו קיים פן אחר, אולי ביקום מקביל, שמבטא בדיוק את ההפך. בפן האנושי, כידוע, האינסוף מתבטא דרכנו, יצורים שמכילים רגשי אשמה על פגיעה בזולת, לפחות אצל רובנו, לפחות בנסיבות נורמליות.

כך שאם נתייחס לפן האנושי של האינסוף, כן, אפשר לומר שלאלוהות כפי שהיא מבוטאת דרכנו אכפת משאלות מוסריות, אכפת משאלת הרוע והרצח בעולמנו. אבל בפן רחב יותר, אם אלוהים הוא כל מה שקורה, כל מה שיש במישור הנצחי, איך יכול להיות שתהיה לו דעה כנגד או בעד משהו, כשאין שום דבר מלבדו (או מלבדה, אם תרצו)? או כפי שאמר לי מישהו שלמד קבלה, "זה לא שלאלוהים אכפת אם תרצח, זה פשוט מזיק להתפתחות הרוחנית של בני האדם. מעולם לא הייתי או פגשתי יצור שצומח רוחנית מרצח, אבל אין סיבה השוללת את קיומו התיאורטי של יצור כזה."

מה זה אומר? לא כל כך הרבה, כי בתור יצורים אנושיים אנחנו מוכרחים שיהיה אכפת לנו ממשהו, אנחנו חייבים לבחור מתוך אינסוף הדעות הקיימות נקודת השקפה על העולם, אחרת איך נוכל לחייב את החיים?

אז עבורנו, בהחלט, יש טוב ורע. אבל מצד שני, להוציא כמובן את המאפיינים המוסריים הבסיסיים של האנושות, אולי כדאי שלפעמים נרחיב קצת את הספקטרום המוסרי שלנו וננסה להיות, רק לפעמים, פחות שיפוטיים (לא כלפי רוצחים חלילה, אני מדבר רק על אנשים שחושבים שונה מאיתנו).

טימטומיזם

יום שני, אפריל 10, 2006

חבר טוב שלי סיפר לי את הבדיחה הבאה:

שפן ודוב מחרבנים ביער.

תגיד, שואל הדוב כשהם מסיימים, זה לא מעצבן אותך כשנדבק לך חרא לפרווה?

זה אף פעם לא קרה לי, חייך השפן והחל לכרסם איזה גזר.

באמת? גיחך הדוב בטון עולץ ופתאום תפס את השפן וניגב איתו את התחת.

הבדיחה הזו די מזכירה לי את המצב שאותו חבר הגיע אליו. אני אמנם יכול להיות ילדותי לפעמים, אבל לרמות כאלה אני לעתים רחוקות מגיע. הוא נכנס לחדר של שותפו לדירה ופתח לו את החלון, לטובתו כמובן, כי הוא כזה חכם וחייב להראות את זה לכולם. אז השותף, גם כן בנאדם בוגר, נכנס לחדרו והתחיל לצרוח ולקלל אותו, ירק לו על המיקרופון. אחר כך ידידי, במפגן מרהיב של תבונה ורצון טוב, נכנס לחדר של שותפו ופורר לו ופל על המיטה. בפסח.

כן, אני בהחלט מאמין שהשני התחיל, כי השני הוא לא ידיד שלי, אלא באמת איש מעצבן, אבל בכל זאת להגררות כזו יש כל מיני שמות. ואולי אצטט את מה שידידי היה אומר על זה בעצמו:

טימטומיזם.

אינפנטיליזם.

ילדותיזם.

נקמניזם.

זהו. השתעשעתי מספיק.

מבחר מהטור איליה חופר לעומק – מאמר מ”ב

יום שלישי, אפריל 4, 2006

לטורים נוספים באותו מדור, חפשו בבמה חדשה

1+1=1 

(מתוך הגיגיי בפורום של טרוי)

המתמטיקה שלנו נחשבת לרוב בתור הדרך היחידה לתאר את העולם ההגיוני, עד כדי כך שכשמצאו איזה מספר שחוזר על עצמו בטבע, קראו לו 'המספר של אלוהים', כי לכאורה העובדה שמצאנו דפוס בטבע אומרת הרבה על מתכנן הטבע המשוער, אלוהים…

אבל זה אומר יותר משהו עלינו, לפי איזה פיזיקאי שהתארח ב"חוצה ישראל".

נניח שהיינו יצורים שעשויים מטיפות ויצור אחד היה מצטרף לשני, מה היה קורה? לפחות על פי תסריט אפשרי אחד, הם לא היו נחשבים לשניים, אלא לטיפה אחת גדולה.

ולכן, אחד ועוד אחד יכולים להיות שווים אחד. ועוד אחד? גם כן אחד. אז תרגילים מתמטיים יכולים להניב תוצאות שונות מהמצופה כשחושבים עליהם מזווית שונה. החיים יכולים להיות בעלי הגיון שונה משחשבנו. יכול להיות שהחשבון של היצורים דמויי הטיפה נכון גם לגבינו, כי יכול להיות שאנחנו חלק מאינסוף אחד, גדול, בלתי משתנה…

סייבר סקס – האמת המודחקת

יום שלישי, אפריל 4, 2006

עשיתי לא מעט סייבר סקס כשהיה לי אינטרנט בבית, אמרתי בטלפון לאחד מידידיי, הבה נקרא לו צינגלה.

-באמת? הוא התלהב.

-כן, היו זמנים… אבל… עכשיו שאני חושב על זה, הם בטח היו גברים.

-מה… אתה, עשית סייבר סקס עם גברים?

זכרתי את העובדה שצינגלה הוא הומופוב מושבע, אז השאלה די הבהילה אותי, למרות שאני לא הומו ולא פוב. זה פשוט ככה, שכל כך מעט נשים מתקרבות אליי, שאני לא רוצה שתופץ שמועה, שתוריד עוד את מניותיי הנמוכות ממילא.

-לא, עניתי במהרה, זה לא שאני הומו או משהו כזה, פשוט…

-לא חשבתי ככה, גיחך צינגלה, אל תהיה הומופוב. נו, כנראה שאנשים משתנים אחרי שלא ראית אותם שנים, חשבתי.

-טוב, אז…. ברור שלא בכוונה עשיתי איתם את זה. האמת היא שדי הדחקתי את זה, אבל כל הנשים שדיברתי איתן בטח היו גברים.

כן, רבותיי, זו האמת ואין מפלט ממנה. אם היא מדברת איתכם גסויות באינטרנט, זה גבר. אם היא מתנהגת כבתולה צחקקנית, אבל בסוף מסירה את העכבות הוירטואליות שלה, זה גם כן גבר- אבל אחד מתוחכם. מעט מאוד נשים יפות מסירות את העכבות שלהן בפגישה הראשונה. ואלו שכן, נמצאות בפאבים או בדירה שלהן עם גבר, או בדירה של הגבר, מקבלות ממנו סיפוק רגעי ומחייכות מהשפתיים התחתונות, אבל בטח שהן לא מצ'וטטות באינטרנט….

אם היא רוצה לזיין אותך באינטרנט, היא גבר או ממש ממש שמנה. ואני דווקא אוהב שמנות, אבל אני מדבר על אחת שמנה ביותר, עם ארבעה סנטרים מתנדנדים וכזו ששוקלת 400 ק"ג.

בעצם, יש שלוש אפשרויות: או שהיא גבר, או שהיא אישה במשקל 400 ק"ג, או גרוע מזה: גורילה מדברת במשקל 400 ק"ג (ואיפה יושבת גורילה במשקל 400 ק"ג בזמן טיסה? איפה שהיא רוצה..)


This is a blog At.CorKy.Net